החלטות לשכות
ההוצאה לפועל
(חי') 802523-11-19 היחיד – מר א.א. נ' 23/05/2021
החלטה של כב' הרשם עופר שורק
בספרם של כב' השופט עודד מאור ועוה"ד אסף דגני, הפטר, דנו המחברים בסוגית התועלת בהותרת יחיד בהליך ללא חובת תשלומים עת נפל פגם ערכי בהתנהלותו. לשיטתם, במצב דברים זה על בית המשפט לבטל את ההליך ולחילופין לקבוע חובת תשלומים, על בסיס מלוא כושר ההשתכרות של התא המשפחתי, בהפחתת דמי המחיה, דבר שיהיה בו איזון מסוים בין זכות היחיד לשיקום ובין זכות הנושים לקבל את קניינם ( עמ' 675 לספרם של כב' השופט עודד מאור ועו"ד אסף דגני, הפטר, כרך א' ).
(ת"א) 800325-07-20 היחיד א.ר נ' בנק דיסקונט 02/05/2021
החלטה של כב' הרשם גיא סמולרצ'יק
אציין בהקשר זה כי סעיף 225 לחוק חדלות פירעון כולל הוראה שלפיה נושה בידיו נכס או מסמך שליחיד זכות בו, עליו להודיע על כך לנאמן בתוך 21 ימים מן המועד שבו נוע לו על צו פתיחת ההליכים. ניתן לטעון כי זכות הקיזוז באה בגדר נכס או זכות כספית המחייבת הודעה כאמור. הרציונל העומד מאחורי מתן הודעת הקיזוז לנאמן נעוץ בכך שזכות הקיזוז היא מעין בטוחה אשר איננה בעלת תוקף פומבי, פוגעת בשוויון בין הנושים ולנושים אין יכולת לדעת עליה ולחשב את סיכוניהם ביחס אליה ( ראו עודד מאור ואסף דגני הפטר , כרך ב' בעמ' 1122-1123) .
החלטה של כב' הרשם שי קידר
וראו ס' 1(1) לחוק חדלות פירעון. לכך יש להוסיף גם את גישת בית המשפט העליון הנכבד, בין היתר מפי כב' השופט גרוסקופף, ולפיה טובתו של החייב בהליכי חדלות פירעון מקבלים משנה קדימות על פי תכלית הדין כיום, כדלקמן:
"הליך פשיטת הרגל נועד כידוע לשרת את טובת החייב, את טובת הנושים ואת טובת הציבור, כאשר בשנים האחרונות קנתה לה טובת החייב עמדת בכורה, שאף עוגנה ככזו בחוק חדלות פירעון (ראו למשל בג"ץ 2804/18 כוכבי נ' הכנסת [פורסם בנבו] (22.5.2018), וכן ראו עודד מאור ואסף דגני הפטר – חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים 74 (2019)). מנקודת מבטו של החייב, הטובה הצומחת לו מן ההליך הוא צו הפטר אשר ישמוט את חובותיו ויאפשר לו פתיחה של דף חדש למען שיקומו הכלכלי (עניין סולימאן, פסקה 14). טובת החייב ושיקומו במקרה שלפנינו משמעה שלמבקש יתאפשר להמשיך בדרך החדשה בה החל, ולהתקדם בה כשמועד תום תשלום חובותיו נמצא לנגד עיניו בעתיד הקרוב לבוא."
רע"א 3175/19, אייל אבן חיים נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 8.8.19)
החלטה של כב' הרשמת לירון זרבל קדשאי
עם זאת, לא בכל מקרה ידחה בית המשפט את הבקשה ונראה כי השיקול המרכזי שיכריע את הכף הנו שאלת תום ליבו של היחיד וההגנה על אינטרס הנושים וכך נאמר בעניין זה: "לא ראוי שבית המשפט יאפשר ליחיד לחזור מבקשה, אם בקשת הביטול הוגשה בחוסר תום לב, על מנת לעכב מימוש נכסים או לעצור הליך לביטול גריעת נכס מקופת הנשייה" (עודד מאור ואסף דגני בספרם הפטר, חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים כרך א', התשע"ט -2019 בעמ' 391, להלן: "מאור ודגני" וכן ראו גם פש"ר (מחוזי- י-ם) 2962/08 עלימה נ' מסיקה (פורסם בנבו, 30.1.18)) .
מאור ודגני בספרם מתייחסים לעניין זה בציינם כי "לדעתנו, היעדרו של הסעיף אינו מעיד על הסדר שלילי, אלא על תחולה של הדין הכללי על העניין. מאחר שתקנות סדר הדין האזרחי חלות ככלל על הדיון בהליכי חדלות פירעון, הרי שהתקנה המתאימה היא תקנה 44 שמסדירה הפסקת תובענה לבקשת מגישה, הטעונה אישור בית משפט. מכאן שאין צורך באמור בסעיף 19 לפקודה, לאור הדין הכללי החל, ולכן הוא הוסר מהחקיקה" (שם בעמ' 390). יוער כי טרם נכנסו לתוקפן תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2019, אך קיימת תקנה מקבילה בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, היא תקנה 154.
באשר לקביעת גובה שכר טרחת הנאמן כבר נאמר ונקבע כך (ההדגשה שלי):
"קביעת שכר הטרחה של הנאמן נעשית לפי אחד המסלולים המוגדרים בתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א – 1981… המסלולים הם: שכר מימוש (תקנה 8(א)), שכר ניהול (תקנה 7(א)) ושכר חלוקה (תקנה 8א'(א)).
על הנאמן לנקוב בבקשתו בגובה השכר המבוקש ובדרכי החישוב שלו…
קביעת השכר נעשית באופן מסוים לכל מקרה ומקרה, ולא ניתן להקיש בין המקרים השונים: "כל מקרה מסוג זה נדון לפי נסיבותיו, כלומר לפי היקף הפעולות שנעשו, משך הזמן שבו נעשו, מהות הענין, גודלו וחשיבותו, וכיוצא בזה מן הדברים העשויים להשפיע על גובה השכר, ואין להקיש או ללמוד הרבה ממקרה אחד על משנהו"
(מאור ודגני בעמ' 575-576 וכן המ' 235/65 מזרחי נ' רונזבוש, כונס נכסים, פ"ד יט(2) 195 (1965)).
